אבחון קשב וריכוז

הפרעת קשב יכולה להתבטא בצורות שונות אצל ילדים שונים, ובין ילדים ומבוגרים. תיתכן גם הפרעת קשב עם או בלי היפראקטיביות (ADD לעומת ADHD).

​​

תסמינים אופייניים להפרעת קשב יכולים לכלול, בין היתר:
 

• קושי לשים לב לפרטים ונטייה לעשות שגיאות טיפשיות

• מוסחות וקושי להתמיד בקשב לאורך זמן

• קושי בארגון וניהול זמן או בסדר וארגון

• המנעות ממטלות הדורשות מאמץ מנטלי מתמשך

• פזרנות ושכחנות

כשמדובר בהפרעת קשב עם רכיב נוסף של היפראקטיביות ייתכנו גם נטייה לחוסר מנוחה ("קוצים בטוסיק"), קושי להשתתף בפעילויות בצורה שקטה או לחכות לתור במהלך אינטראקציה חברתית ועוד.

​

תהליך האבחון מבוסס על ראיון מקיף עם המאובחן, ההורים ו/או המורים, תצפית קלינית, שאלונים ומבחני קשב פורמאלים.

​

אבחון נכון של הפרעת קשב וריכוז יכולה לאפשר קבלת הדרכה, התאמת תנאי למידה (או עבודה), הבנה עצמית  וטיפול שיאפשרו לשפר את רווחו הכללית כמו גם את תפקודו של הפרט, למרות הקשיים. לעיתים, בהמלצת רופא, ניתן יהיה לשלב טיפול תרופתי.
 

חשוב לדעת שADHD היא ביסודה הפרעה התפתחותית כך שלא נכון לאבחן הפרעת קשב אם התסמינים הרלוונטים לא הופיעו לפני גיל 12.

כמו"כ, מספר גורמים רפואיים שונים יכולים להשפיע על היווצרות קשיים התנהגותיים שיכולים להתפרש כהפרעת קשב. למשל קשיי שמיעה אצל ילדים או חוסר איזון מטבולי. לכן, בדרך כלל מומלץ להשלים בירור רפואי במסגרת תהליך האבחון.